על גירושין ומה שבינהם 

על נישואים, גירושים ומה שבינהם:

איפה שהוא בשנות השלושים לאחר שהגשמנו את מרבית חלומותיהם של המבוגרים במשפחה: "תתחתנו"-של הסבים "שרק נזכה למעט נחת לראות נכדים" ומיד כשנולד הבכור "קדימה! צריך לעשות לו אח קטן" ו 5-10 שנות ילודה,עבודה בית,בית-ילדים כבר שם ..וב-שם הזה אצל 1:3 זוגות, תיפול הזוגיות בין כיסאות  האילוצים.

זוגיות מוזנחת,זוגיות שכמעט כול שיוותר ממנה הוא האחיזה בספרי ההיסטוריה המשפחתיים.אותן התמונות שאנו מראים לילדים בגאווה: "רואים כמה אימא ואבא אהבו" ,"זה היה ירח הדבש של אימא ואבא","כמה צעירים ויפים היינו" אנו כבר מעידים על עצמנו,אבל מי נהנה מזה? בשיא היופי ובשיא הצעירות,היופי הזה של האישה נמתח כמו בלון שהתמלא אויר בהריון ועוד הריון ובני הזוג שיחיו כבר מגדלים כרס לאות הזדהות,כי מה? הם יישארו אטרקטיביים בלעדינו? ננפח גם אותם!:-) ומה שבטוח ששוק הבשר בחוץ,לא יוכל "לשאוב" מכאן אף אחד ואם כן,אז לפחות לא משהו ששווה להסתכל עליו כמו אז. 

ואת "השורדים/ות הנדירים בעלי הגנטיקה השואתית",הנותרים רזים וחטובים גם בגיל 40,כולנו מכירים."את הגנים האלו,הרזון הזה לקחתי מהסבתא" זו שניצלה מנוראות לפני 30 שנה.

אך האמת היא שהם עובדים קשה כדי לשמר חזות נדירה לגילם,רבים מהם שנים לא היו שלמים במסגרת ודאגו לשמר את מה שצריך למכור בשוק הבשר העתידי,מה שאצל הנשים בגילנו צורך תחזוקת בוטוקס לא פשוטה כך שמחיצתנו כבר מתחרות באורית פוקס ובמלחמה על האטרקטיביות הנשית,החזה השופע שעשינו אז לא תמיד ישדר את מה שרצינו,כי אותם המבטים שזכה להם היופי הטבעי שלנו יהיו מבטים נוטפי ריר של שועלי קרבות זקנים וותיקים נשואים מתוסכלים,גרושים שלא רוצים בהתחייבות ורווקי-עד שאינם מוכנים ליפול לפח הזה של המחויבויות,כי בגיל הזה מחצית מחבריהם מתגרשים בסיפורי מלחמה מצמררים ומבעיתים מללכת בעקבותיהם.

בערך החל מגיל 30 הם קמים באמצע הלילה מסיוט זה או אחר כשהם הוזים עצמם במקום חברם הטוב,מרוסקים כלכלית,כשאישה עם מזרקת שיער על הראש ועיניים עייפות ששוקלת הרבה יותר מהם,מצווה עליהם לעשות את כל מה שהם בורחים ממנו כבר 37 שנים.

 והמצב שנוצר הוא שאנו הנשים שכול שרצינו הוא רק להתחתן,רק להביא ילד ועוד אחר ועוד אחד לגבר שהתרצה לחלומותינו,זה שעמד תחת החופה וכשעבר את המשוחה הזו,הגיעה המשוחה הבאה בה הוא רק תרם זרע ואיכשהו מצא עצמו אב ל4 ילדים כשאותה האישה שחשב כי נתן לה כל שהיא רוצה,משוכפלת כעת ל4 נפשות קטנות וטובעניות שיש לדאוג להם.

 ומאין סוף מחויבויות  מחקרים יצביעו כי הגבר הישראלי הוא המרושל מכולם ,כי הגבר הזה גם הוא יראה כמו הגבר הטיפוסי,ג'ינס קרוע,חולצת עבודה וידיים שחורות שיחזור לחיק אשתו וילדיו בשעה 18:00 בערב "קרוע" מעייפות ובמקום ארוחה חמה,יחטוף מכול הבא ליד ויפתח כרס מכאן ועד לירושלים. כי תחת הר הכלים בכיור יפגוש אישה עייפה ששבה מהעבודה דקה לפניו וכול זאת בכדי שיוכלו לכסות יחד משכנתא של מיליון וחצי שקל,בתקווה שביום מן הימים יהיה להם הזמן ליהנות מהגינה בצהרי היום עם ילדיהם ולא נכדיהם,או האחד מהשני עם יוותר עוד על מה לדבר.כי ברוב היום הם בעבודה ובשאריתו הם עם הילדים והנה הזוג הנפלא והעייף הזה,מה סיכוייו ליפול לסטטיסטיקה של 1:3 זוגות?מה הסיכויים של חבריו הרווקים של הבעל להתחתן אח"כ? ומה סיכוייה של אותה האישה להיות מסופקת רגשית בבועת הזמן הלוחצת הזו שנקראת מערכת האילוצים המשפחתית?

 ואז יקומו אלון גל ומיכל דליות ויועצים רבים שינסו לשלוף אותנו מסטטיסטיקת הגירושין הישראלית במדינה שלא הולכת ולו בשיט לקראת הזוגות הצעירים,הנטולים תחת מיסוי מטורף,משכנתאות שמי יכול לעמוד בהם?בעידן מתפתח בו לכול ילד יש מחשב ו-wii כולל 4 שלטים ובמקום בו אנו ראינו טלוויזיה בשחור ובלבן יגיע עידן של כבלים וטלפון נייד לכול ילד ורכב בגיל 17 כי לכולם יש! והזוג היפה והצעיר חורט קמטים על פניו במשך 40 שנות עבדות,למדינה למעסיק ולילדיו.

 לעיתים ביחד,אחד ל-שלוש לחוד.כי האישה במקרה הורעפה מחמאות ומצאה לה טיפת נחת בזרועותיו של אשמאי זקן  שאילולה לא היה נמצא מחוץ למערכת האילוצים שלה סביר להניח שלא היה כלל ואילו הכרס הגברית תוסתר בנשימת עומק לנוכח אישה אחרת שעבורה יקבור עצמו  תחת משכולת מאה קילו בשל היד שהחזיקה בשלט הטלביזיה מחצית החיים והשתוקקה בסתר לאחוז בדבר אחר הרואה בו.

 וכך אותו הזוג שהתאים כמו כפפה ליד,ייפגש אחת לשבוע בהחלפת הילדים ובשבתות לעידכון חוזר או אצל אותה הסבתא שביקשה נכדים,זו ששפכה מחוכמתה אז וכול שנותר לה להגיד היום הוא: "שכשאין כסף האהבה בורחת מהחלון" ו"שהשבע לא מרגיש את הרעב" כי היא שרדה שואה גדולה מזו! היא הביאה אותנו כ-דור שלישי לארץ הקודש,לארץ זבת חלב ודבש,להרבות במצוות פרו ורבו,להשריש שורשי משפחה ..רק לא ידעה שארץ הקודש תהפוך בערבות הימים לארץ אוכלת יושביה..!